ננוטכנולוגיה |
ננוטכנולוגיה, או, כמו שהיא לפעמים נקראת, ייצור מולקולרי, הוא ענף של הנדסה העוסק בעיצוב וייצור של מעגלים אלקטרוניים מזעריים במיוחד והתקנים מכניים הבנוים ברמה המולקולרים. המכללה לננוטכנולגיה בבריטינה קוראת לזה "מדע וטכנולוגיה מבהם מימדים וסובלנות בתווחים של 0.1 ננומטר עד 100 ננומטר מהווים תפקיד חשוב". ננוטכונוליגה מוזכרת בדרך כלל עם מיקרואלקטרוניקה, נושא שבדרך כלל כולל ננוטכולוגיה אך יכול גם לכלול טכנולוגיות ברמה הגבוהה יותר מרמה מולקולרית.
יש גבול לכמות הרכיבים שאפשר ליצר על שבב מוליך למחצה. באופן מסורתי, מעגלים נחרטו על שבבים על-ידי הסרת חומר באזרורים קטנים. למרות זאת, באופן תוארטי ניתן לבנות שבבים, אטום אחר אטום, כדי לקבל רכיבים הרבה יותר קטנים מאלו הניתנים ליצור ע"י חריטה. בגישה זו לא ישארו אטומים מיותרים; לכל חלקיק תהיה מטרה. מוליכים חשמליים הנקראים, חוטיננו(nanowires), יהיו בעובי של אטום בלבד. שערים לוגיים ידרשו רק אטומים בודדים. ביט(bit) של מידע יכול להיות מיוצג ע"י נוכחות או העדרות של אלקטרון יחיד.
ננוטכנולוגיה מחזיקה בתקווה בחיפוש אחר מחשבים מכשירי תקשורת חזקים יותר. אבל החלק המלהיב ביותר (ובאותו זמן המסוכן ביותר) הוא השימוש בננוטכנולוגיה ברפואה. ננורובטים יכולים להיות נוגדנים מתוכנתים. כמו מחלות הגורמות לחידקים ונגיפים לעבור מוטציות בניסיון הבלתי פוסק להם לעקוף את הטיפול הרפואי, ננורובטים יכולים להיות מתוכנתים, באופן סלקטיבי, לאתר ולהשמיד אותם. ננו רובוטים אחרים יהיו מתוכנתים למצוא ולהרוג תאי סרטן.
שני מושגים מיוחסים לננוטכנולוגיה. האחד הרכבה מקומית והשני שיכפול עצמי. הרכבה מקומית עוסקת העברת חתיכות מולקולריות במקומות המיוחסים להם והחזקתם שם. רובוטים מולקורים הם אלו שעושים את ההרכבה המקומית. שיכפול עצמי עוסק בעיה של הכפלת הסידורים המקומיים באופן אטומי, לצורף בנית הרכיבים.
|
|
|
|
|
|
|
|
© כל הזכויות שמורות למערכת המידע איתן
|
| |
חדשות