שימושי רובוטים בהווה

התחום העיקרי שרובוטים פועלים בו כיום הוא התעשייה . התרומה של רובוטים לתחומים אחרים היא שולית. חדירת הרובוטים לתעשייה מתרכזת כיום בפסי ייצור ארוכים של חברות גדולות , ואינה אופיינית למפעלים בינוניים וקטנים. כמו כן, הרובוטים מתאימים בעיקר לביצוע פעולות של אוטומציה "גמישה" , שבה נדרשת יכולת ליישם שינויים קלים בתהליכי הייצור, במהירות; אך הרובוטים יקרים מדי לביצוע פעולות של אוטומציה "קשיחה" וגם אינם מתאימים לכך. השימושים העיקריים של רובוטים בתעשייה הם: עיבוד חומרים (processing), ריתוך (welding), שינוע (material handling), הרכבה (assembly) וצביעה (painting).שימושים אלה נפוצים בתעשיית המכוניות, ואכן, מרבית הרובוטים התעשייתיים מותקנים בתעשייה זו. תעשיות נוספות, בהן פועלים רובוטים במידה ניכרת, הן: אלקטרוניקה, פלסטיקה, חלל(מוצרים הקשורים לפעילות חלל) וייצור מכונות.

בראשית שנות ה-80 פורסמו תחזיות לפיהן יחדרו הרובוטים, במידה ניכרת, בעשור זה, למפעלים בינוניים, ובמידה מסוימת, למפעלים קטנים. תחזיות אלה התבדו. הסיבה עיקרית לכך היא שרובוט הוא מכשיר יקר יחסית. כדי לשלב רובוט במפעל, יש להשקיע בהכשרת תנאים מתאימים עבורו; לכן, עלותו של "רובוט ברצפת הייצור" של מפעל, גבוהה בהרבה ממחיר של "רובוט מן המדף". למפעל גדול כדאי לעתים להשקיע סכומי כסף ניכרים בפיתוח קווי ייצור חדשים, שיהיו משובצים ברובוטים. אולם הניסיונות לשבץ מערכי רובוטים במפעלים קטנים, הסתיימו בדרך כלל בהפסדים (אם כי אפשר להצביע על הצלחות מסוימות בשיבוץ רובוטים אחדים בתאי ייצור ספציפיים).

בשנים 1985-1980 העריכו המומחים כי מספר הרובוטים בתעשייה האמריקנית יגדל בקצב של 40-30 אחוז לשנה, כך שבתעשייה זו תוכל להתחרות בתעשייה היפנית בשנות ה-90. אולם תחזיות אלה התבדו והגידול הריאלי בסוף שנות ה80- היה רק 15-10 אחוז לשנה, ביפן וגרמניה נמשך, לעומת זאת, גידול של כ-30 אחוזים לשנה.

גם לגבי מדינת ישראל היו תחזיות שקבעו כי מספר הרובוטים בסוף שנות ה-80 יגיע ל-500 (וזאת כאשר מספר הרובוטים בתעשייה עמד בתחילת שנות העשור על 20 בלבד); בפועל הגיע מספר זה ל-150 רובוטים בלבד בתחילת שנות ה-90 . ראוי להשוות קצב גידול זה למה שקרה בסינגפור: מ-10 רובוטים בתחילת שנות ה-80, הגיע מספרם ל-1400 בסוף העשור.