מקור המונח רובוט

מקור המלה רובוט (robot) המילה הצ"כית robots שפירושה "עבודה קשה" (או "עבודה כפייה"). המחזאי הצ"כי קארל צ"אפק טבע את המונח והשתמש בו במחזה R.U.R. (Rossum”s Universal Robots) שכתב ב.1920-במחזה זה, אדם ששמו Rossum מייצר יצורים מכניים דמויי-אדם, הקרויים רובוטים .הרובוטים האלה חזקים מבני אדם, הם חסרי רגשות, חלקם בעלי אינטליגנציה, וכולם מיועדים לעבודה קשה ומשעממת במהלך המחזה הרובוטים מתמרדים, משתלטים על העולם, משמידים את המין האנושי ובלסוף נכחדים בעצמם (להוציה שניים).

החשיבות הסמלית של מחזה זה, מעבר להטבעת המונח רובוט, היא בתפישות שנוצרו בעקבותיו לגבי מהות הרובוטים, תפקידם, ויחסם הצפוי לחברה האנושית. לפי תפישות אלה הרובוטים הם, כאמור, יצורים מכניים, דמויי אדם, אינטליגנציה ברמה זואו אחרת, שמחליפים את בני האדם בעבודות ייצור קשות ושגרתיות, אבל טמונה בהם סכנה פוטנציאלית למין האנושי. התפישות הללו התחזקו בקרב הציבור, בעקבות שפע סיפורי מדע בדיוני וסרט קולנוע, שבהם משובצים רובוטים שונים בעלי מאפיינים דומים.

סופרים אחדים, הכותבים סיפורי מדע בדיוני, ניסו להילחם בתפישה האומרת שרובוטים הם סכנה למין האנושי. סופרים אלה תיארו את התועלת הרבה שתצמח לאנושות מהפעלת רובוטים. הבולט ביניהם הוא איזאק אסימוב, שפרסם ב1950- סדרת סיפורים על רובוטים, בהם נכללו "שלושת חוקי הרובוטיקה" (אליבא דאסימוב):
1) רובוט לא יפגע באדם, ולא יגרום לפגיעה באדם עקב מחדל.
2) רובוט חייב למלא פקודות שניתנו על-ידי בני אדם, להוציא מקרים בהם הפקודות סותרות את החוק הראשון.
3) רובוט צריך להגן על קיומו, כל עוד הגנה זו אינה סותרת את שני החוקים הראשונים.

החיסרון העיקרי בבשורה הספרותית של אסימוב ועמיתיו "אוהבי הרובוטים", הוא בתפישה המוטעית שהשרישו בקהל הקוראים שלהם. לפי תפישה זו, רובוט צריך להיות דמוי-אדם, או אנתרופומורפי ((antropomorphic, וכמו-כן אמורה להיות לו אינטליגנציה מסוימת, דוגמת האינטליגנציה האנושית. אולם, כל הרובוטים התעשייתיים (כלומר רובוטים שמיועדים לפעילויות ייצור) שיוצרו עד כה, אינם דמויי אדם, וללא יוצא מן הכלל, כל הרובוטים חסרים לחלוטין אינטליגנציה (דוגמת האינטליגנציה האנושית). ולכן, הסכנה אשר כאילו מרחפת על המין האנושי מרובוטים, רחוקה היום הרבה יותר מסכנות אמיתיו אחרות.